בן סימון נ' חב' עמידר-החברה הלאומית בישראל בע"מ ואח'

החלטה

תיק זה הועבר לטיפול מותב זה ולאחר שעיינתי בו, עמדתי על כך שתלויות ועומדות בו טענות סף הנסבות על העדר סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה, כמו גם טענות הנסבות על כך שהתביעה במתכונתה אינה כוללת צדדים רלוונטיים – טענות אשר הנני מוצאת, כפי שיפורט להלן, כי יש בהן ממש ומשכך, הנני סבורה כי ראוי להקדים דיון בהם טרם המשך ניהול ההליכים בתיק.

מבוא עובדתי –

אקדים ואציין כי הואיל ועסקינן בטענות סף הרי שהעובדות להלן, הינן העובדות כפי שהן מפורטות במסגרת התביעה וזאת, תוך שנקודת המוצא – לדיון בבקשה זו- הינן כי התובעת תוכיח את כולן.

אמה המנוחה של התובעת הייתה בעלת זכויות החכירה בנכס מקרקעין בבית שאן (להלן:"הנכס") .

לאחר פטירת אמה המנוחה של התובעת, התנהלו בינה לבין אחיה הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, במסגרתם הושג הסכם פשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין ואשר בו נקבע כי הזכויות בנכס האמור יוקנו לתובעת וירשמו בפנקסי הרישום של הנתבעים.

לטענת התובעת, בין מועד פסק הדין לבין המועד בו ביקשה לבצע את רישום הנכס על שמה, נרשמו עיקולים בפנקסי הרישום המתנהלים על ידי הנתבעים וזאת, לטובת נושים של אחיה.

במסגרת תביעתה עותרת התובעת לרישום הזכויות בהתאם לפסק הדין וזאת, על אף רישומם של העיקולים. עוד טוענת התובעת כי זכויותיה עדיפות על העיקולים האמורים.

אין חולק כי התביעה הוגשה רק כנגד המשיבות- דהיינו- חברת עמידר שהיא החברה המשכנת ומנהל מקרקעי ישראל – הוא הרשות מנהלת המקרקעין בבעלות המדינה.

במסגרת כתבי ההגנה מטעמם טענו הנתבעים להעדר סמכות עניינית לדון בתביעה הואיל ועסקינן בתביעה הנסבה על זכויות במקרקעין ומשכך, הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי. עוד טענו הנתבעים להעדר סמכות מקומית באשר מדובר בנכס מקרקעין המצוי בבית שאן ולבסוף טענו כי התובעת לא צירפה את הצדדים הרלוונטיים להליך, באשר לא צירפה את מטילי העיקולים.

הבקשות הועברו לתגובות ותשובות ולאחר עיון בכלל הכתבים אשר הוגשו ניתנת החלטתי זו במסגרתה – אקדים אחרית לראשית- הנני מוצאת כי יש טעם בבקשות ומשכך בסיכומו של דבר הנני קובעת כי התביעה תמחק , תוך שלתובעת הזכות להגישה מחדש כדבעי.

להלן תפורטנה הטענות כאמור.

העדר סמכות עניינית –

סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב ), תשמ"ד – 1984 , המגדיר סמכותו של בית משפט השלום ,קובע בסעיף קטן 3 כי בית המשפט השלום ידון ב :

"(3)תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

הלכה פסוקה היא שהסמכות העניינית נקבעת על פי הסעד המבוקש ומשכך, יש לבחון האם הסעד המבוקש במסגרת התביעה, מצוי בסמכותו של בית משפט זה.

כאמור לעיל, עסקינן בתביעה אשר הסעד המבוקש במסגרתה הינו רישום זכויות חכירה לדורות על שמה של התובעת בפנקסים המתנהלים על ידי הנתבעים. עוד מבקשת התובעת כאמור כי זכויותיה ירשמו על אף שקודם לפנייתה לרישום כאמור, נרשמו על הנכס עיקולים. הנני סבורה כי השאלה הנתונה להכרעת בית המשפט הינה למעשה השאלה זכויותיו של מי גוברות- זכויות התובעת אשר הוקנו לה מכח פסק דין או זכויות בעלי העיקולים.

בנסיבות אלו, הרי שמדובר בתביעה בדבר חכירה לדורות אשר אינה נסבה על חזקה או שימוש במקרקעין ומשכך, אינה מצוייה בתחום סמכותו של בית המשפט השלום, אלא בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

במאמר מוסגר אציין כי במסגרת תגובתה טוענת התובעת כי בית משפט זה אינו נדרש להכריע בסוגיית הבעלות בזכויות הואיל וזו הוכרעה כבר על ידי בית המשפט לענייני משפחה. מבלי לקבוע מסמרות הרי שבטענה זו אין ממש- וזאת, הואיל ומטילי העיקול לא היו חלק מההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה ומשכך, פסק הדין לכאורה אינו מהווה מעשה בית דין כלפיהם. זאת ועוד, לאור האמור, הרי שגם ככל שויתר אחיה של התובעת על זכויותיו במקרקעין- סוגיה הטעונה בירור היא – האם ויתורו זה שלו תקף.

בנסיבות אלו, הרי שאין מנוס מקביעה ולפיה, במסגרת ההליך השיפוטי בתביעה זו, ידונו זכויות במקרקעין וכן, תידונה שאלת המדרג של זכויות אלו ומשכך, התביעה מצוייה בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.